שבתאי נ' איילון חב' לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשה על פי הקבוע בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), להבאת ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה" ו"המל"ל" בהתאמה), אשר מצאה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה, בגין התאונה נשוא התובענה דנן.

רקע עובדתי ודיוני:

התובע, נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 3/8/2005, בדרכו לעבודתו וזאת, כאשר מעד בעת עלייתו לאוטובוס (להלן "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בעיקר בקרסולו ובגבו התחתון. עוד בטרם הגשת התביעה ובשל היות התאונה, תאונת עבודה, פנה התובע למל"ל, בתביעה לקבלת דרגת נכות מעבודה והועדה נתנה את החלטתה ביום 19/3/2006 ולפיה, לתובע נותרה 10% נכות זמנית, עד ליום 31/12/2005 ועוד קבעה שם, כי לאחר מכן, לתובע נותרה 0% נכות צמיתה. התובע הגיש ערר על החלטה זו, אך ביום 12/6/2006, ניתנה החלטת ועדת הערר של המל"ל (להלן: "ועדת הערר"), אשר אישרה את קביעות הועדה.

לכתב תביעתו, צרף התובע בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי וזאת, על אף שהנכות הצמיתה שנקבעה לתובע על ידי המל"ל, הינה נכות על פי דין, בהתאם לקבוע בסעיף 6ב לחוק. יוער, כי בכתב תביעתו, לא ציין התובע, כי נקבעה לו נכות צמיתה על פי הקבוע בסעיף 6ב לחוק.

נוכח האמור ולאחר שנתבקשה תגובתה לעניין מינוי המומחה, הגישה הנתבעת ביום 13/4/2010, הודעה ובגדרה ציינה, כי על פי קביעת המל"ל, לתובע נותרה 0% נכות צמיתה ונכות זו, מהווה נכות על פי דין.

בהמשך להודעת הנתבעת ונוכח האמור בה, הגיש התובע, בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, בטענה להחמרה במצבו הרפואי. לטענתו, הוא סובל כיום מכאבים עזים בקרסולו וכתוצאה מכך, הומלץ לו על נטילת משככי כאבים. כמו כן טען, כי הופנה לטיפולי פיזיותרפיה ולצילום CT לקרסול ואף נקבע, כי הוא זקוק למדרסים ועוד הוסיף, כי בשל כך הוגשה בקשה למל"ל לדיון מחדש בדרגת נכותו. יחד עם זאת, הודה, כי לא הוגש ערר או כל בקשה אחרת בעניין, בשל "מצבו הפיזי ואילוצים משפחתיים".

בתגובתה, טענה הנתבעת, כי הבאת ראיות לסתור תותר רק בנסיבות חריגות אשר אינן מתקיימות בענייננו. הנתבעת הדגישה, כי ממצאיה של הועדה אושרו על ידי ועדת הערר וציינה, כי לו היו לתובע השגות על קביעת ועדת הערר, היה עליו לנקוט בהליך מתאים בבית הדין לעבודה, דבר אשר לא נעשה ואין לראות בטענות התובע, בדבר אילוצים שונים, כסיבה מספקת לדבר ובנסיבות אלה, אין מקום כי בית המשפט, יחליף את דרכי ההשגה שנקבעו. עוד טענה הנתבעת, כי מהמסכמים שצורפו לבקשה, לא ניתן ללמוד על החמרה כלשהי במצבו של התובע והוסיפה, כי מבדיקה שעשתה, התובע לא הגיש בקשה לדיון מחדש למל"ל, כפי שטען.

בטרם הכרעה לגופו של עניין, כאן המקום להעיר, כי בית המשפט מצר על התנהלותו הדיונית של התובע, אשר לא ציין בכתב תביעתו כי נקבעה לו נכות על פי דין.

דיון והכרעה:

הלכה היא כי, היתר למתן הבאת ראיות לסתור נכות שנקבעה על פי דין, יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (רע"א 2910 ג'ברין נ' אגבריה – פורסם בנבו 18/6/2002 -). בפסיקה נקבעו שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן הבאת ראיות לסתור, הסוג הראשון הם טעמים משפטיים, הנוגעים לטיבו של ההליך במל"ל והסוג השני, הם טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים (בר"ע (י-ם) 732/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' בלגראי – פורסם בנבו 8/1/2009 -). אחד מאותם טעמים עובדתיים, אשר יכולים לעמוד בבסיס החלטה להתיר הבאת ראיות לסתור הינו שינוי מהותי במצבו של התובע (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, פיסקה 4 לפסה"ד; בר"ע 732/08, לעיל; בר"ע (י-ם) 1057/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מתוק – פורסם בנבו 27/12/2009 – פיסקה 7 לפסה"ד). הנה כי כן, לא כל שינוי במצבו של התובע, יש בו כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור, אלא רק שינוי מהותי ומשמעותי.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופתיה ובתגובה לה, לא מצאתי, כי התובע הניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענותיו להחמרה במצבו ולא כל שכן, להחמרה מהותית, שיש בה כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. המסמכים הרפואיים, אשר צורפו לבקשה, מועטים בכמותם ודלים באיכותם ולא נמצא בהם, ממצא רפואי, אובייקטיבי, שיש בו ללמד על החמרה במצב התובע. כל שעולה מהמסמכים הוא, שהתובע פנה לרופא בתלונה על כאבים, אך לא נמצא ממצא פתולוגי, שיש בו להסביר אותם. כך מצוין שהתובע עבר צילום קרסול שלא הדגים חוסר. כך גם לעניין משככי הכאבים, לא נמצא כי אלה ניתנו, בהמשך לממצאים רפואיים אובייקטיביים וכך בכלל, לא קיימת כל אינדיקציה במסמכים הרפואיים המעידה על קשר בין תלונותיו של התובע על כאבים לממצאים רפואיים מבוססים, המלמדים, על החמרה במצבו. ודוק, גם אם התובע הופנה לאי אלו בדיקות, או טיפולים פיזיותרפיים, אין בכך, כדי לשנות ומכאן, כי אין מקום להעתר לבקשה.

סוף דבר:

הנני דוחה את הבקשה להתיר הבאת ראיות לסתור. בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות.

התיק יקבע לישיבת קדם משפט, ליום 2/11/2010 בשעה 10:30.

בקדם המשפט, ידונו תחשיבי הנזק שיגישו הצדדים, כדלקמן:

תחשיבי התובע יוגשו עד ליום 2/10/2010.

תחשיבי הנתבעים יוגשו עד ליום 17/10/2010.

ניתנה היום, ט"ז אב תש"ע, 27 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: